האם באמת חייבים לצחצח שיניים לחיות שלי, או שחטיפי שיניים ותוסף למים מספיקים?

כן — צחצוח הוא הדבר היחיד שאפשר לעשות בבית ושבאמת מאט את הפלאק שהופך למחלת חניכיים, ושום מוצר על המדף לא מחליף אותו. לרוב הכלבים והחתולים כבר יש מידה כלשהי של מחלת חניכיים סביב גיל שלוש. זה כואב, וזה שקט, כי הם ממשיכים לאכול בכל מקרה. חטיפים, מזון ייעודי ותוספים למים עוזרים בשוליים. הצחצוח הוא הטיפול.

התדירות חשובה יותר ממה שנדמה: כל יום עדיף בהרבה על שלוש פעמים בשבוע, כי הפלאק הופך לאבנית תוך ימים, ולאבנית מברשת כבר לא עושה כלום.

מלמדים את זה על פני שבועיים־שלושה, אף פעם לא בכוח. כמה ימים פשוט תנו להם ללקק את המשחה מהאצבע. אחר כך געו עם האצבע בקו החניכיים ועצרו. אחר כך מברשת אצבע או מברשת רכה לשתי שניות, ועוצרים כשעדיין קל. ואז מאריכים. המטרה היא חיה שהולכת לכיוון המברשת — כן, גם החתולה. משתמשים רק במשחת שיניים לבעלי חיים; אף פעם לא במשחה של בני אדם, כי בחלק מהן יש קסיליטול (סוכר ליבנה), שרעיל מאוד לכלבים, וחומרי הקצף מרגיזים את הקיבה. מה שחשוב הוא רק המשטח החיצוני לאורך קו החניכיים. על הצד הפנימי אפשר לוותר.

לגבי ניקוי שיניים בלי הרדמה: לא. הוא מגרד את החלק הנראה של השן, שמעולם לא היה הבעיה. הוא לא עושה דבר מתחת לקו החניכיים, שם המחלה באמת יושבת, אי אפשר לבצע בו צילומי שיניים, והוא מחזיר לכם פה שנראה נקי וממשיך להירקב — כך שהטיפול האמיתי נדחה בשנה. וחיה מבוהלת שמוחזקת בכוח ליד מכשירים חדים היא סיכון בפני עצמה.

טיפול שיניים אמיתי — בדיקה תחת הרדמה, צילומי שיניים וניקוי מתחת לקו החניכיים — הוא מה שבאמת מטפל בזה, והווטרינר שלכם ישקלל את הגיל והבריאות של כל אחד מהם כשיתכנן את ההרדמה. ריח פה שגורם לכם להסיט את הראש, דם על צעצוע, לעיסה רק בצד אחד, חתולה שמפילה אוכל או משפשפת את הפנים בכפה — על אלה קובעים תור, לא ממתינים. ולחתולים יש תוספת ייחודית: נגעים כואבים ששוחקים את השן ואינם נראים בלי צילום.