החיה שלי נושמת מהר עם הפה פתוח ומסרבת לשכב — מה עושים?

סעו לחדר מיון וטרינרי עכשיו — עזבו הכול וצאו לדרך. קושי נשימה הוא המצב היחיד שבו דקות באמת קובעות, ואם מדובר בחתול הדחיפות גדולה עוד יותר: חתולים לא מתנשפים, ולכן חתול שנושם עם פה פתוח הוא חתול במצב קריטי עד שיוכח אחרת.

למה שאתם מתארים יש שם — מצוקה נשימתית: בטן ובית חזה שעובדים כשני מאמצים נפרדים, מרפקים מורחקים מהגוף, צוואר מתוח וראש מונמך, סירוב לשכב או אפילו לשבת, חניכיים שנראות כחלחלות, אפורות או סגולות, וקול גרגור או צפצוף שקט. כל אחד מהסימנים האלה, בפני עצמו, הוא סיבה לצאת מיד.

אל תלחיצו אותו בדרך, כי לחץ הוא מה שהורג חולי נשימה. כלומר: לא לרחוץ אותו, לא לבדוק אותו, ולא לדחוף אותו בכוח לתוך כלוב שהוא נאבק בו. הסירו את החלק העליון של הכלוב והניחו אותו מעליו, או השתמשו בקופסה פתוחה. שמרו על הרכב קריר ושקט, אל תצטופפו סביבו, והתקשרו מראש כדי שהדלת תהיה פתוחה ויוכלו להעביר אותו ישר לחמצן. אל תכניסו אצבעות לפה שלו אלא אם אתם רואים גוף זר והוא נחנק.

מספר אחד שווה להביא איתכם: ספרו נשימות במשך 30 שניות והכפילו בשתיים. כלב או חתול שנח או ישן ונושם יותר מכ־40 נשימות בדקה אינו תקין, וספירה אמיתית אומרת לצוות המיון הרבה יותר מהמשפט הוא נושם מוזר. מה שלא תהיה הסיבה — נוזל סביב הריאות, אי־ספיקת לב, אסתמה, חבלה או חסימה — מאבחנים אותה אחרי שהוא מצליח לנשום, לא לפני. הסדר הזה אינו נתון למשא ומתן, וההחלטה שייכת לווטרינר שרואה אותו מולו.