🐈יסודות אימון קליקר לחתולים

כן, אפשר לאמן חתולים. באימונים של שתיים־שלוש דקות, פעם או פעמיים ביום, החתול ילמד לגעת במטרה, להיכנס לכלוב ולהרשות טיפול בציפורניים בלי מאבק.

שיעורים

1. שיעור 1

   טעינת הקליקר: להפוך את הצליל למשמעותי

   לפני הקליק הראשון, מצאו את המזון שהחתול שלכם באמת מוכן לעבוד בשבילו. רוב החתולים לא יעבדו בשביל מזון יבש. הם יעבדו בשביל פתיתי טונה, עוף מבושל בלי מלח ובלי תיבול, בשר מיובש בהקפאה או ממרח בשר ללקק מקצה כפית. הניחו לפני החתול שלוש או ארבע אפשרויות והסתכלו. מה שהוא אוכל מיד, בלי להריח וללכת, זה מזון האימון שלכם. חתכו לחתיכות בגודל גרגר אורז. עשר חתיכות בגודל גרגר אורז הן אימון. עשר חתיכות בגודל אפונה הן ארוחה, וחתול שבע מפסיק לעבוד.

   התארגנו בחדר אחד שקט, דלת סגורה, בעלי חיים אחרים בחוץ, טלפון שקט, ובלי שום דבר מעניין לצוד. שבו על הרצפה, קליקר ביד אחת ומזון ביד השנייה. הקליקו, ותוך חצי שנייה הניחו חתיכת מזון אחת על הרצפה לפני החתול. זה כל התרגיל. אתם לא מבקשים שום התנהגות. החתול יכול לשבת, להתרחץ או לבהות בקיר. הקליק תמיד קודם והמזון תמיד אחריו, אף פעם לא הפוך. עשר חזרות ועוצרים. האימון כולו אורך בערך תשעים שניות.

   עשו שני אימונים ביום, עשר חזרות בכל אחד, במשך שלושה עד חמישה ימים. זה שתיים־שלוש דקות מהיום שלכם. אמנו לפני ארוחה ולא אחריה, וסיימו כל אימון בזמן שהחתול עדיין רוצה עוד. אתם קמים והולכים ראשונים, לא הוא. ההרגל הזה לבדו הוא מה שיחזיר אליכם את החתול מחר, וזה הכלל שכל הקורס הזה עומד עליו.

   הקליקר טעון כשאתם מקליקים בזמן שהחתול מסתכל לכיוון אחר או שוכב בקצה החדר, והוא מסתובב ומגיע ליד שלכם תוך שתי שניות. מרגע זה הקליק הוא הבטחה: כל קליק משולם במזון, כולל קליק שיצא בטעות. שלמו על הטעות והמשיכו הלאה.

   הטעות הנפוצה ביותר היא להשתמש בקליקר כקריאה, להקליק כדי למשוך תשומת לב או כדי להוציא את החתול מתחת למיטה. זה מחזיר את הקליק להיות רעש רגיל והוא מפסיק להביע משהו. קליק מסמן משהו שקרה הרגע; הוא לעולם לא מבקש כלום. הטעות השנייה בשכיחותה היא אימונים ארוכים מדי עם פינוקים גדולים מדי. אם החתול קם והולך באמצע, כבר אימנתם מעבר לסוף האימון. חזרו אחורה: עשר חזרות, חתיכות זעירות, תשעים שניות, פעמיים ביום.

2. שיעור 2

   מיקוד למטרה: השלט־רחוק לכל השאר

   מיקוד למטרה פירושו שהחתול נוגע במטרה עם האף. זה הדבר השימושי ביותר שאפשר ללמד חתול, כי הוא הופך לשלט־רחוק: אפשר להוריד חתול מהשיש, להעביר אותו לחדר אחר, להעלות אותו על משקל, להוציא אותו מתחת למיטה או להכניס אותו לכלוב בלי לגעת בו בכלל.

   הכינו מטרה ממקל אכילה, מכף עץ או מעט עם כדור קטן של סרט הדבקה בקצה, כדי שהקצה יהיה קהה ובולט לעין. גם קצה אצבע עובד. קחו עשרים חתיכות בגודל גרגר אורז מהמזון שמצאתם בשיעור הראשון, שבו באותו חדר שקט, והושיבו את החתול על הרצפה או על כיסא כך שיהיה בערך בגובה העיניים שלכם.

   החזיקו את המטרה בלי לזוז, בערך חמישה סנטימטרים מהאף של החתול ומעט הצידה, אף פעם לא ישר לפרצוף. ואז אל תעשו כלום. חתולים חוקרים בעזרת הרחה, ולכן האף יתקדם קדימה. ברגע שהוא נוגע במקל, הקליקו, והניחו את המזון קצת הרחק מהמטרה כדי שהחתול יצטרך להסתובב ולהתקרב שוב. כך החזרה הבאה מסתדרת מעצמה. חמש עד שמונה חזרות, שתי דקות לכל היותר, ועוצרים.

   כשהאף מגיע באופן עקבי, הרחיקו את המטרה: עשרה סנטימטרים, אחר כך עשרים, אחר כך חצי מטר, כך שהחתול יעשה צעד ואז כמה צעדים כדי לגעת. ואז תתחילו להשתמש בזה. החזיקו את המטרה בגובה הרצפה ליד השיש והחתול ירד. החזיקו אותה בתוך חדר והחתול ייכנס. החזיקו אותה על משקל האמבטיה, ויש לכם שקילה שבועית בלי מאבק.

   שני אימונים ביום, חמש עד שמונה חזרות בכל אחד, במשך ארבעה עד שבעה ימים, בדרך כלל יביאו נגיעת אף שוטפת. הוסיפו עוד שבוע לבניית מרחק. אתם מוכנים להתקדם כשאפשר להציג את המטרה בכל מקום בחדר, בלי מזון גלוי ביד, והחתול חוצה את החדר ונוגע בה תוך שלוש שניות בערך.

   הטעות הנפוצה ביותר היא לדחוף את המטרה לפרצוף של החתול ולהמשיך להתקדם כשהוא נרתע. מקל שמתקדם לעבר חתול הוא איום, לא הזמנה. אם החתול נסוג, זזתם מהר מדי: החזיקו את המטרה לגמרי בלי תנועה, רחוק יותר, ותנו לחתול לסגור את הסנטימטרים האחרונים בעצמו. הטעות השנייה היא לתת למטרה להפוך לצעצוע. אם החתול חובט במקל או נושך אותו, סימן שנפנפתם בו. החזיקו אותו ללא תנועה, והקליקו רק על אף.

3. שיעור 3

   כניסה לכלוב: השיעור שמשנה לחתול את החיים

   קודם כול, נזהה את המלכודת. כלוב שחי בארון ויוצא רק ביום הווטרינר הוא מנבא מושלם של אימה. החתול רואה אותו, שומע אותו, מריח אותו ויודע בדיוק מה עומד לקרות, ולכן הוא נעלם מאחורי מכונת הכביסה בזמן שאתם עוד נועלים נעליים. שום דבר שתעשו בעשרים הדקות שלפני התור לא יבטל את זה. הפתרון הוא ההפך מאירוע: הכלוב מפסיק להיות אזהרה והופך לרהיט.

   השתמשו בכלוב קשיח שהחלק העליון שלו מתפרק ושהדלת שלו יוצאת לגמרי. הסירו את שניהם. הניחו את הבסיס בחדר שהחתול כבר אוהב, לא במסדרון, ורפדו אותו במצע שכבר מריח ממנו. עכשיו עזבו אותו בשקט. בשלושת הימים הראשונים הפילו לתוכו שתיים־שלוש חתיכות מזון כשהחתול לא מסתכל, ותנו לו לגלות בעצמו. אל תפתו, אל תרימו את החתול לשם, ואל תעמדו מעליו בציפייה.

   מהיום הרביעי הכניסו את מקל המטרה. הקליקו והאכילו על כף רגל אחת בפנים, חמש חזרות, שתי דקות. אחר כך שתי כפות. אחר כך כל הארבע. אחר כך שכיבה בפנים. בשבוע השני החזירו את החלק העליון וחזרו שלב אחד אחורה מהמקום שבו הייתם. בשבוע השלישי החזירו את הדלת והשאירו אותה פתוחה ומקובעת. רק אז התחילו לסגור: סגרו לשנייה אחת, הקליקו, פתחו, האכילו. אחר כך שתי שניות, אחר כך חמש, אחר כך עשר. משנים דבר אחד בכל פעם, אף פעם לא שניים.

   בשבוע הרביעי הרימו את הכלוב שני סנטימטרים מהרצפה והניחו אותו בחזרה, הקליקו, האכילו. אחר כך סיבוב אחד בחדר. אחר כך החוצה לרכב ובחזרה, עם מנוע כבוי. אחר כך עם מנוע פועל. אחר כך נסיעה של שתי דקות שמסתיימת בבית, לא אצל הווטרינר. המשיכו להאכיל חלק מהארוחות בתוך הכלוב לאורך כל חיי החתול, כדי שהוא לעולם לא יחזור להיות חפץ מיוחד.

   אימון אחד או שניים ביום, שתיים־שלוש דקות כל אחד. זה השיעור האיטי ביותר בקורס והוא ראוי לשלושה עד ארבעה שבועות. סיימתם כשהחתול נרדם בכלוב מרצונו, וכשאפשר להרים אותו עם החתול בפנים והוא נשאר שוכב.

   הטעות הנפוצה ביותר היא לסגור את הדלת מוקדם מדי, בדרך כלל כי החתול נראה רגוע פעם אחת. השנייה היא נסיעה מפחידה אחת שמוחקת חודש עבודה. כשזה קורה, חזרו שני שלבים אחורה ולא אחד: הורידו שוב את הדלת לשבוע ובנו מחדש.

4. שיעור 4

   ציפורניים ומגע: הסכמה, ציפורן אחת בכל פעם

   נתחיל מהעיקרון, כי כל השאר נגזר ממנו. את החתול לא מחזיקים. הוא יושב על מגבת, על שולחן או על הברכיים שלכם, והוא יכול לקום וללכת בכל רגע. דווקא משום שהוא יכול ללכת, הוא נשאר. חתול שעוטפים במגבת ומכריחים בכוח לגזיזה לומד שידיים הן מארב: זכיתם בגזיזה אחת והפסדתם את המאה הבאות, וגם קיבלתם חתול שיוצא מהחדר כשאתם מתיישבים. כפייה היא לא הדרך המהירה. היא הדרך האיטית ביותר.

   ההכנה: השאירו את הגוזם על השולחן במשך שבוע, בלי להשתמש בו, במקום שהחתול רואה ויכול להריח. מבחינת מזון, ממרח בשר ללקק מכפית הוא הבחירה הטובה ביותר כאן, כי הוא קונה לכם חמש עד עשר שניות של דממה שפירור שנבלע לא קונה. אמנו כשהחתול רגוע וער, לא מיד אחרי שהתעורר ולא באמצע ציד.

   עכשיו עובדים על קריטריון אחד בכל פעם, וכל אחד לוקח אימון או שלושה. נגיעה בכתף, קליק, מזון, חמש חזרות. נגיעה לאורך הרגל הקדמית, חמש חזרות. נגיעה בכף למשך שנייה, חמש חזרות. אחיזה של הכף, חמש חזרות. לחיצה עדינה על כרית האצבע כך שהציפורן יוצאת, שחרור מיידי, קליק, מזון, חמש חזרות. הצמדת הגוזם לציפורן בלי לגזור, חמש חזרות. ואז, ורק אז, גוזרים ציפורן אחת. ואז עוצרים, גם אם הלך מצוין. במיוחד כי הלך מצוין.

   אימון אחד או שניים ביום, שישים עד תשעים שניות כל אחד, ותנו לזה שבועיים עד ארבעה שבועות עד הגזיזה הראשונה. אין שום כלל שאומר שכל שמונה־עשרה הציפורניים חייבות להיגזר באותו יום. פזרו אותן על פני שבוע, תמיד, ולא תריבו על זה יותר לעולם. גוזרים רק את הקצה השקוף. החלק הוורוד בתוך הציפורן הוא רקמה חיה עם אספקת דם, ואם אתם לא רואים איפה הוא נגמר, גזרו פחות. אם בכל זאת פגעתם, סיימו את האימון, הפעילו לחץ עדין עם מטלית נקייה, ואם הדימום לא נפסק מהר, פנו לווטרינר.

   אתם מוכנים להתקדם כשאפשר להרים כף, להוציא ציפורן ולשחרר, והחתול נשאר שוכב וממשיך לאכול.

   הטעות הנפוצה ביותר היא לרדוף אחרי הכף כשהחתול מושך אותה בחזרה, ואז לעשות עוד רק אחת. משיכה היא מידע, לא מרדנות: היא אומרת שהצעד האחרון היה גדול מדי. שחררו ברגע שהחתול מושך, אל תסמנו כלום, ובאימון הבא חזרו צעד אחד אחורה.

5. שיעור 5

   רתמה ויציאה החוצה: רק לחתולים שרוצים בזה

   השיעור הזה מגיע עם אזהרה כנה. הוא מיועד לחתולים שרוצים בזה, ורק להם. הרבה מאוד חתולים לעולם לא ייהנו מרתמה, וזו תוצאה לגיטימית לגמרי ולא כישלון. חתול שנשטח על הרצפה, קופא, הולך אחורה או מנסה לברוח אומר לכם לא בשפה הברורה ביותר שיש לו, ושום דבר בחוץ לא שווה את זה. לפני שמתחילים, שאלו את הווטרינר לגבי חיסונים והגנה מטפילים באזור שלכם, ובדקו אם יש כללים מקומיים שמשפיעים על יציאת חתולים החוצה.

   השתמשו ברתמה מותאמת היטב, מסוג אפוד או שמינייה, הדוקה כך שרק שתי אצבעות נכנסות מתחת לרצועה ולא יותר, כי חתול בורח מרתמה רפויה פשוט על ידי נסיגה לאחור. לעולם אל תחברו רצועה לקולר. השתמשו ברצועה קלה באורך שניים עד שלושה מטרים, אף פעם לא ברצועה נשלפת.

   בשבוע הראשון הניחו את הרתמה על הרצפה והקליקו על מבט לעברה, אחר כך על הרחה, אחר כך על אכילה לידה. בשבוע השני הניחו אותה על הגב של החתול לשתי שניות, הקליקו והורידו, ובנו עד עשר שניות בערך. בשבוע השלישי סגרו אותה, תנו ארוחה, והורידו אחרי שתי דקות; במהלך השבוע הגיעו לעשר עד חמש־עשרה דקות של חיים רגילים בבית עם הרתמה. בשבוע הרביעי חברו את הרצועה ותנו לה להיגרר בהשגחתכם, ואז הרימו אותה ופשוט לכו אחרי החתול. לא מוליכים חתול. החתול מוליך אתכם.

   ביציאה הראשונה, סחבו את החתול בכלוב עד לפינה שקטה בלי כלבים ובלי תנועה, פתחו את הדלת ותנו לו לבחור לצאת. שבו על הקרקע וחכו. חמש דקות הן אימון ראשון. חזרו לאותה פינה במשך שבוע לפני שאתם משנים משהו.

   שלושה או ארבעה אימונים קצרים בשבוע יספיקו; זה לא תרגיל יומי. אתם מוכנים לצאת החוצה כשהחתול זז בטבעיות עם הרתמה בבית ומגיע אליכם כשאתם מרימים אותה. אם זה לעולם לא קורה, סגרו את התיק ואל תפתחו אותו שוב.

   הטעות הנפוצה ביותר היא לשים רתמה ולצאת מיד מהדלת, וזה מייצר חתול קפוא ושטוח כמו פנקייק וזיכרון שלוקח חודשים למחוק. השנייה היא לשמוט את הרצועה. חתול מבוהל בחוץ רץ, לא חוזר כשקוראים לו, ולא עוצר בכביש. אם החתול קופא, חזרו להנחת הרתמה על הגב ובנו משם מחדש.

6. שיעור 6

   העשרה, והדברים שאסור לעשות לעולם

   היום של חתול בנוי סביב רצף: ציד, תפיסה, אכילה, ניקוי, שינה. משחק שנגמר בלי תפיסה משאיר את הרצף פתוח, ורצף פתוח הוא הסיבה שחתולים מסוימים אורבים לקרסול בשלוש לפנות בוקר. אז שחקו נכון. השתמשו בצעצוע מוט עם נוצות או בד על חוט, והזיזו אותו כמו טרף: הרחק מהחתול, מעבר לפינה, מתחת לשטיח, מתחבא, עוצר, מרטט. טרף אף פעם לא עף לפרצוף של חתול. תנו לחתול לתפוס כמה פעמים, ותנו לו לנצח בסוף. שניים־שלושה משחקים ביום של כחמש דקות, כל אחד מסתיים בתפיסה אמיתית ואחריה אוכל.

   החליפו קערת מזון אחת ביום במזון שהחתול צריך לעבוד בשבילו. קרטון ביצים עם אוכל בשקעים, בקבוק פלסטיק עם חורים בצד, או מתקן פאזל מהחנות — כולם עובדים. התחילו בקלות מוגזמת: אוכל גלוי, חורים גדולים, מכסים פתוחים. אם החתול מוותר אחרי שלושים שניות, הכנתם משהו קשה מדי, אז הקלו במקום לחכות שהוא יתאמץ. שלוש עד חמש תחנות חיפוש קטנות בבית עדיפות על קערה גדולה אחת.

   ועכשיו הכלל הקשה, ואין עליו משא ומתן: אי אפשר להעניש חתול לשום התנהגות. בקבוקי ריסוס, צעקות, אחיזה בעורף וכל גרסה של להראות לחתול מי הבוס לא מלמדים התנהגות חלופית. הם מלמדים שאתם מסוכנים ובלתי צפויים. המחקר על שיטות אברסיביות מצביע לאותו כיוון בכל מין שנבדק: יותר פחד ויותר תוקפנות, לא פחות התנהגות. החתול לא מפסיק לשרוט את הספה; הוא שורט אותה כשאתם לא בחדר, ומפסיק לשבת לידכם. תנו לו מקום טוב יותר במקום. הציבו עמוד גירוד גבוה, כבד ועטוף חבל ממש ליד הספה שהוא כבר משתמש בה, הוסיפו גם משטח גירוד אופקי, והקליקו והאכילו בכל פעם שהוא משתמש בהם.

   וזה הדבר החשוב מכולם. חתול שפתאום מתנהג רע נמצא לעיתים קרובות מאוד בכאב. השתנה או יציאות מחוץ לארגז, הסתתרות, נשיכה כשנוגעים בו וליקוק אובססיבי עד קרחת הם סימנים רפואיים לפני שהם בעיות אילוף. התחנה הראשונה היא הווטרינר, לא תוכנית אימון. חתול זכר שמתאמץ בארגז החול, מייבב ולא מוציא כלום עלול לסבול מחסימה בדרכי השתן, שהורגת מהר: זה מקרה חירום, לווטרינר עכשיו, הלילה, לא בבוקר. ובמקרים של תוקפנות אמיתית או חתול שמפחד מהחיים היומיומיים, עבדו עם הווטרינר ועם איש מקצוע מוסמך לשינוי התנהגות בשיטות נטולות כפייה, במקום להמשיך לבד.

נכתב על ידי מערכת NetForPet. התוכניות מבוססות על חיזוקים חיוביים בלבד. זהו מידע כללי ולא תחליף לאיש מקצוע מוסמך בהתנהגות — ושינוי התנהגות פתאומי, תוקפנות עם היסטוריה של נשיכה, או פאניקה בבדידות הם בעיות קליניות: פנו לווטרינר.