🦜יסודות לתוכי: אמון, עלייה ליד וחיפוש מזון

שלוש המיומנויות שהופכות תוכי חדש וחששן לחבר בטוח בעצמו — קריאת שפת גוף, עלייה מרצון ליד, וחיפוש מזון ששומר על שפיותה של ציפור חכמה.

שיעורים

1. שיעור 1

   לקרוא את הציפור ולבנות אמון

   לפני כל אילוף, למדו את שפת הציפור ותנו לה לבחור להתקרב אליכם. תוכים הם חיות טרף, ויד שנכנסת מלמעלה היא, מבחינת המוח הזה, נץ. בשלושת-ארבעת הימים הראשונים כמעט אל תעשו דבר: שבו ליד הכלוב בגובה העיניים, דברו או קראו בקול נמוך ואחיד, ופשוט היו נוכחים ליד הציפור עד שהנוכחות שלכם נעשית שגרתית ולא אירוע.

   למדו לקרוא את הגוף לפני שאתם מבקשים משהו. נוצות חלקות צמודות לגוף, רגל אחת מקופלת אל הבטן, חריקת מקור איטית במנוחה, ציפור שאוכלת ומטפחת את עצמה בזמן שאתם יושבים לידה — זה רוגע. אישון שמתכווץ לנקודה שחורה זעירה, נוצות שטוחות ולחוצות, גוף שנרתע לאחור או רגל מורמת עם מקור פתוח — זו ציפור שאומרת עצור, והתשובה הנכונה היחידה היא לסגת ולתת מרחב. נהמה, לחישה או זינוק פתאומי אל הסורגים אומרים שאתם כבר קרובים מדי: הזיזו את הכיסא רוחב כף יד אחורה וחכו.

   כשהציפור נשארת רגועה כשאתם בקרבתה, הציעו מאכל אהוב — ענף דוחן, גרעין חמנייה בודד, פיסת פלפל — מוחזק נייח דרך הסורגים או ממש לידם. אל תדחפו אותו קרוב יותר, אל תנענעו אותו, אל תרדפו אחרי המקור. תנו לציפור להתקרב ולקחת. בפעם הראשונה שהיא עושה זאת בלי להירתע, הרווחתם קצת אמון; בפעם העשירית, לאורך כמה אימונים קצרים, קיבלתם הסכמה להמשיך.

   שמרו כל אימון קצר מחמש דקות ותמיד סיימו בזמן שהציפור עדיין רוצה עוד, כדי שתצא מכל אימון בציפייה לבא. שלושה או ארבעה אימונים קצרים ביום עדיפים על אחד ארוך. עבדו בשיטת התקרבות-נסיגה: הציעו, האכילו, ואז הסירו את היד — דווקא ההתרחקות היא שמוכיחה לחיית טרף שאתם בטוחים, כי אתם מחזירים לה שוב ושוב את המרחב שלה. במהלך השבוע הראשון אתם אמורים לראות את הציפור עוברת לצד הקרוב של הכלוב כשאתם מתיישבים, במקום לפינה הרחוקה. המעבר הזה הוא כל השיעור.

   הטעות הנפוצה ביותר היא למהר: להכניס יד כדי 'רק להוציא אותה', או לעטוף ציפור מבוהלת במגבת כדי לכפות מגע. הזיכרון של תוכי ארוך והאמון שלו נבנה לאט, ותפיסה אחת יכולה למחוק שבועות של עבודה שקטה בעשר שניות. שמרו את המגבת לחירום רפואי אמיתי בלבד. אם הציפור נכנסת לפאניקה, קפאו במקום, תנו לה להירגע, ובפעם הבאה התחילו רחוק יותר ולאט יותר. אתם עדיין לא מאלפים התנהגות — אתם מוכיחים, דקה משעממת ונדיבה אחת בכל פעם, שידיים הן הדבר שמביא אוכל טוב ואז מתרחק.

2. שיעור 2

   רמז העלייה ליד

   העלייה ליד היא הבסיס לכל אינטראקציה בטוחה עם תוכי: ההתנהגות האחת שמאפשרת להוציא ציפור מצרה בלי מרדף. בנו אותה רק אחרי שהציפור לוקחת אוכל מהיד ברוגע. כשהציפור מיושבת על המוט, החזיקו פרס אהוב ממש מאחוריה כדי שתביט קדימה, ואז קרבו לאט אצבע יציבה — או, למקור גדול או לציפור חששנית, מוט מוחזק ביד — אל הבטן, ממש מעל הרגליים, במקום שבו הירכיים נפגשות עם הגוף.

   לחצו פנימה בעדינות ואמרו את הרמז פעם אחת — 'עלה' — בקול קליל ואחיד. הלחץ הקטן מטה את הציפור מעט מאיזון, כך שהרמת רגל אל האצבע הופכת לדרך הקלה ביותר להישאר זקופה. ברגע ששתי הרגליים למעלה, סמנו במילה כמו 'יופי' ותנו את הפרס מיד שם. אל תחזרו על הרמז, אל תדקרו, ואל תרימו לפני ששתי הרגליים כבר עלו. חמש חזרות ועוצרים — כל האימון קצר משתי דקות.

   כשהציפור עולה בחלקות על המוט, הכלילו לאט. עברו לפתח הכלוב הפתוח, אחר כך למתקן משחק, אחר כך לחדר אחר, כשמוסיפים בדיוק דבר חדש אחד בכל פעם — גובה שונה, רקע עמוס יותר, אדם זר בפתח. לימדו גם ירידה מהיד באותה דרך: הציעו את המוט או את היד השנייה מעט נמוך יותר ואמרו 'רד', ותגמלו את הציפור על שבחרה לעבור. ציפור שיודעת גם לעלות וגם לרדת ברמז היא ציפור שאפשר להעביר לכל מקום ברוגע.

   קראו את הציפור בכל חזרה. מקור שנפתח, נוצות שמשתטחות, רגל שמתרוממת וקופאת בלי לצעוד — כולם אומרים שהלחץ או הקצב גדולים מדי. הרפו, חזרו להאכלה מהיד לדקה, ונסו שוב בעדינות רבה יותר. אם הציפור עולה אבל נושכת את האצבע בדרך, כנראה אתם מזיזים את היד לכיוון הפנים שלה: התקרבו נמוך ומלפנים במקום זאת, ותנו לציפור לעלות אל יד נייחת ולא לרדוף אחריה אל יד שזזה.

   הטעות הנפוצה ביותר היא לכפות את העלייה: לדחוף את המוט אל החזה, לתחוב אותו מלמטה, או לקלף את האצבעות מהענף אחת-אחת. זה מלמד את הציפור שידיים לוקחות ממנה את האיזון ואת הבחירה, ותוכי שלמד לא לבטוח בעלייה ליד הוא עבודת שיקום איטית ולא נעימה. שמרו על זה כהצעה אמיתית בכל פעם — רמז, המתנה, תגמול — ולעולם אל תתפסו את הציפור כדי לסיים משהו שהיא נהנית ממנו, אחרת היד שלכם הופכת לדבר שתמיד מקלקל את הכיף. עלייה מרצון, תשע פעמים מעשר, היא ההבדל בין להרים ציפור בעדינות מתוך סכנה לבין להצר את צעדיה של חיה מבוהלת שאין לה לאן ללכת.

3. שיעור 3

   חיפוש מזון: עבודה למוח חכם

   תוכי בטבע מבלה את רוב שעות הערות שלו במציאה, פיצוח ועיבוד של מזון. קערה שמופיעה מלאה בכל בוקר מוחקת את כל העבודה הזאת, והמוח החד שהתפתח כדי לפתור אותה פונה במקום זאת פנימה — לצווחות, למריטת נוצות ולצעידה הלוך ושוב על אותם שלושה סנטימטרים של מוט. חיפוש מזון מחזיר את העבודה, ולתוכי בכלוב הוא לא מותרות אלא הדבר הגדול ביותר שאתם יכולים לעשות לבריאות הנפשית שלו.

   לימדו את הרעיון לפני שאתם מלמדים את הקושי. ציפור שאכלה תמיד מקערה פתוחה לא יודעת שאפשר להחביא אוכל, אז עשו את החידות הראשונות כמעט שקופות: גרגירים בתבנית מאפינס פתוחה על קערת האוכל, פרס בתוך נייר מקומט שרואים דרכו, ענף דוחן שזור רופף בין הסורגים. תנו לציפור לנצח בניסיון הראשון, שלוש-ארבע פעמים, כדי שתלמד שנקירה, קריעה וגריסה משתלמות. רק אז שווה להקשות משהו.

   עכשיו טפסו בסולם, שלב אחד בכל פעם. קפלו את כוס הנייר במקום להשאיר אותה פתוחה; השחילו גרגירים לגלגל חיפוש מזון; שפדו ירקות על שיפוד נירוסטה; הטמינו חלק מהמנה בנייר גרוס במגש רדוד כך שיצטרך לחפור. פזרו אוכל על רצפת הכלוב כך שהארוחה הופכת לציד. החליפו שלושה-ארבעה סוגי חידות כך שהציפור לא פותרת אף אחת מהן עד הסוף והשעמום לא חוזר.

   כוונו לשני אימוני חיפוש ביום לפחות, והגישו חלק אמיתי מהמנה היומית כך ולא מקערה פתוחה — אבל מדדו את כל אוכל היום וודאו שהציפור עדיין אוכלת מספיק. חיפוש מזון מחלק מחדש את הארוחה; הוא לעולם לא מרעיב את הציפור כדי שתעבוד. הבוקר הוא המשבצת בעלת הערך הגבוה ביותר: תוכי שנהג לצווח לתשומת לב בתשע שקט הרבה יותר כשתשע היא הזמן שבו מופיעות חבילות הנייר.

   הטעות הנפוצה ביותר היא להקשות מוקדם מדי. חידה שהציפור לא מצליחה לפצח היא לא העשרה אלא לחץ, ותוכי מתוסכל יזנח לגמרי את החיפוש ויחזור בדיוק למריטה שניסיתם למנוע. אם הציפור מתרחקת, מוותרת או מאבדת משקל, רדו שלב אחורה — עטיפה קלה יותר, אוכל גלוי יותר, פתח גדול יותר. המטרה היא ציפור שמצליחה רוב הזמן וצריכה לחשוב קצת בכל פעם, שמעבירה את יומה הארוך והחכם בפירוק חידות במקום בפירוק עצמה.

4. שיעור 4

   מקל מטרה ותחנה: להצביע, לגעת, ללכת

   מקל מטרה הוא מקל — מקל אכילה, עט סגור, מוט עץ — שהציפור לומדת לגעת בו במקור תמורת פרס. זה נשמע שולי, אבל זה הדבר השימושי ביותר שאפשר ללמד תוכי אחרי העלייה ליד. ציפור שעוקבת אחרי מקל מטרה תעלה על משקל, תיכנס לכלוב הובלה או תרד מהכתף בלי שיד תכפה עליה דבר, כי היא בוחרת לרדוף אחרי המקל ולא מוזזת בכוח.

   החזיקו את המקל נייח, סנטימטר מהמקור, מהצד כך שאינו מכוון אל הפנים. רוב הציפורים בודקות חפץ חדש בנגיעה; ברגע שהמקור נוגע, סמנו במילה שלכם — 'כן' או קליקר — ושלמו פרס מהיד השנייה. אם הציפור מתעלמת מהמקל, מרחו מעט מזון רך על הקצה בחזרות הראשונות, או שפשפו אותו על גרעין אהוב. הציגו, געו, סמנו, תגמלו. חמש חזרות ועוצרים.

   כשהציפור נוגעת באופן אמין, הזיזו את המקל אורך מקור רחוק יותר בכל פעם, כך שהציפור תצטרך להימתח, ואז לצעוד, ואז ללכת לאורך המוט כדי להגיע אליו. עכשיו יש לכם עקיבה. הובילו אותה מרחק קצר וחזרה, מעלה אל היד, על פני מתקן משחק. שמרו על תנועה חלקה ואיטית של המקל; אם הציפור מפסיקה לעקוב, קפצתם רחוק מדי — קרבו את המקל והפכו את הנגיעה הבאה לקלה.

   תחנה היא נקודה קבועה — מוט מסוים, מחצלת, דיסקת עץ — שמשתלמת כשהציפור עומדת עליה. הובילו את הציפור אל התחנה במקל, סמנו ותגמלו אותה שם, ואחרי תריסר חזרות הוסיפו שם: 'מקום', או 'תחנה'. שלחו אותה לשם כשאורחים מגיעים, כשאתם פותחים את הכלוב, כשאתם צריכים אותה לרדת מהשולחן. לציפור עם תחנה יש איפה להיות שמזכה בפרסים, וזה עדיף על לעמוד לכם על הראש או לכרסם את הווילון.

   הוסיפו ריקול פשוט באותה דרך — החזיקו את המקל צעד אחד רחוק, אמרו 'בוא', תגמלו את ההגעה — ותמיד קראו לציפור אל משהו טוב, לעולם לא כדי להכניס אותה לכלוב או לעטוף במגבת. הטעות הנפוצה ביותר היא לבחון ריקול לפני שהוא חזק, בשטח פתוח שבו כישלון עולה לכם: אם הציפור מתעלמת מהרמז ולו פעם אחת, לימדתם אותה שהרמז הוא רשות בלבד, אז בקשו רק את מה שאתם יודעים שהציפור תיתן והרחיבו את המרחק רק כשהיא מנצחת בכל פעם. לעולם אל תרדפו אחרי ציפור שלא באה — חזרו צעד אחורה, הקלו, ותנו למקל, לא ליד, להוביל.

5. שיעור 5

   נשיכות ושפת גוף: לקרוא את האזהרה

   תוכי כמעט אף פעם לא נושך מתוך רוע; הוא נושך כי סימן שקט יותר פוספס. המקור הוא היד של הציפור, כלי הטיפוס שלה והמילה האחרונה שלה בוויכוח, ונשיכה היא בדרך כלל סוף של משפט שהתחיל בשלוש אזהרות שלא קראתם. למדו לקרוא את תחילת המשפט הזה ולעיתים נדירות תגיעו לסופו.

   התבוננו בעיניים, בנוצות ובגוף. ציפור רגועה בעלת נוצות רכות ומעוגלות ועין רגועה ועגולה. ככל שהיא נעשית חסרת מנוחה האישונים 'מתכווצים' — מהבהבים לנקודה זעירה וחוזרים — הנוצות מעל הכתפיים והעורף מזדקרות, הגוף נרתע לאחור או רגל מתרוממת ונשארת תלויה. מקור פעור, ראש שנשלח קדימה כמו נחש, נהמה נמוכה או לחישה: זו האזהרה האחרונה לפני מגע. כל אחד מהסימנים האלה הוא בקשה של הציפור למרחב, וכל אחד שאתם מכבדים מלמד אותה שסימנים עובדים ושנשיכה מיותרת.

   דעו מתי נשיכות סבירות. יד שנכנסת לכלוב — הטריטוריה של הציפור עצמה — סופגת נשיכה הרבה יותר מאותה יד שמוצעת מחוצה לו. משחק נלהב מדי גולש לנשיכה קלה. גובה מעז חלק מהציפורים, אז תוכי על הכתף שלכם, שם אינכם רואים את פניו, הוא מקום גרוע להשאיר אותו בו. ובאביב ציפורים רבות נעשות הורמונליות ורגישות לכמה שבועות; הפחיתו את הליטופים, היצמדו לעליות ליד ולמקל מטרה, וחכו שזה יעבור במקום לכפות מגע.

   אם נשיכה בדרך, אל תחטפו את היד לאחור — נסיגה מהירה היא משחק מרגש לחלק מהציפורים ומלמדת אותן שנשיכה גורמת ליד המפחידה להיעלם. במקום זאת קראו את האזהרה והימנעו מהנשיכה כליל: עצרו, הציעו את מקל המטרה או מוט במקום אצבעות חשופות, ותנו את המרחב שהציפור ביקשה. אם ננשכתם, הישארו נייחים ושקטים, הניחו את הציפור ברוגע על המוט הקרוב, וסיימו את האינטראקציה בלי דרמה. אם תגיבו בצעקה או בדחיפה, בדיוק הראיתם לתוכי משועמם את הדבר המרגש ביותר שקרה כל היום.

   הטעות הנפוצה ביותר היא להעניש על הנשיכה: לצעוק, לתת נקישה על המקור, ל'סולם' את הציפור בכעס, או להפיל אותה. שום דבר מזה לא מלמד בחירה טובה יותר; הוא רק מלמד את הציפור שידיים מסוכנות ושהאזהרות שלה לא עובדות, אז בפעם הבאה היא תדלג על האזהרות ותלך ישר למקור. עשו את ההפך. תגמלו את הציפור הרגועה, כבדו כל סימן מוקדם, ותמיד השאירו לה דרך לומר לא — לחזור אל המוט, לסרב לכתף — כך ששיתוף הפעולה יישאר הרעיון של הציפור עצמה. תוכי שבוטח שהסימנים שלו נשמעים הוא תוכי שכמעט אף פעם לא צריך לנשוך.

נכתב על ידי מערכת NetForPet. התוכניות מבוססות על חיזוקים חיוביים בלבד. זהו מידע כללי ולא תחליף לאיש מקצוע מוסמך בהתנהגות — ושינוי התנהגות פתאומי, תוקפנות עם היסטוריה של נשיכה, או פאניקה בבדידות הם בעיות קליניות: פנו לווטרינר.