לקרוא את החתול: זנב, אוזניים, עיניים והנשיכה שאפשר לראות מגיעה

חתולים אינם עדינים. הם פשוט שקטים, ורוב מה שיש להם לומר נאמר בקצוות הגוף. קראו את כל החתול בבת אחת — זנב, אוזניים, עיניים, שפמים ותנוחה — כי כל חלק בפני עצמו יטעה אתכם.

הזנב. זקוף עם קרס רך בקצה — זו ברכת שלום, המקבילה החתולית ל״היי״ ידידותי. עיקול בצורת סימן שאלה אומר משחקי. נמוך ומקופל אומר פחד. תפוח כמו מברשת וקשתי אומר בהלה. וזנב שמתנופף, חובט ומקיש איננו כישכוש שמח של כלב — הוא סימן למתח, וככל שהתנופה מהירה יותר, כך אתם קרובים יותר לנשיכה.

האוזניים. קדימה — סקרנות. מסובבות לצדדים ושטוחות, מה שקוראים לו אוזני מטוס — פחד או כעס. אוזניים שמסתובבות כל אחת לכיוון אחר אומרות שהחתול מקשיב מעבר לכם, ובדרך כלל זה אומר חוסר ביטחון.

העיניים. אישונים מורחבים אומרים עוררות מסוג כלשהו: פחד, התרגשות, או שלושים השניות האחרונות של משחק טוב. אישונים צרים באור רגיל יחד עם מבט קשה אומרים מתח. המצמוץ האיטי הוא הסימן הטוב: מבט רך, עיניים שנעצמות לשנייה או שתיים ונפתחות שוב. זה חתול שאומר שהוא לא מתכוון לעשות כלום. החזירו לו — הסיטו מעט את המבט, מצמצו לאט וחכו. חתולים חרדים ממצמצים בחזרה לעיתים קרובות.

השפמים. רפויים ופרושים לצדדים — נייטרלי. דחופים קדימה ופרושים כמניפה — עניין או ציד. שטוחים לאחור אל הלחיים — פחד או כאב, וכאב הוא הדבר שבעלים מפספסים הכי הרבה.

הבטן. חתול שמתהפך וחושף את בטנו מחמיא לכם, לא מבקש מכם דבר. שם נמצאים האיברים החיוניים; חשיפתם אומרת שהוא מרגיש בטוח. אם תלטפו שם, סביר שתקבלו בעיטות ארנב ותפיסה — התנהגות הגנתית נורמלית לחלוטין, לא חתול הפכפך. לטפו במקום שבו יש בלוטות ריח: לחיים, סנטר, בסיס האוזניים, לאורך הלסת. רוב החתולים לא אוהבים מגע בבטן, בכפות וסביב בסיס הזנב.

גרגור אינו ערובה לאושר. חתולים מגרגרים כשטוב להם, אבל גם כשהם פצועים, מבוהלים אצל הווטרינר, בלידה ולפני המוות. זו כנראה התנהגות של הרגעה עצמית. לכן חתול שמגרגר ולש את הברכיים שלכם — מאושר; אבל חתול שמגרגר דחוק בעומק הארון, לא אוכל, מספר לכם משהו אחר לגמרי, והוא צריך וטרינר.

ועכשיו הרצף שבאמת חשוב. נשיכה בזמן ליטוף כמעט לעולם אינה יוצאת משום מקום. לפי הסדר: קצה הזנב מתחיל להתנועע; העור לאורך הגב מרטיט; הגרגור נפסק; האוזניים מסתובבות לאחור או לצדדים; האישונים מתרחבים; הראש פונה לעבר היד שלכם; הגוף מתקשה. ואז הנשיכה. בדרך כלל יש לכם שלוש עד חמש שניות של אזהרה. עצרו בתנועה הראשונה של הזנב, ולעולם לא תגיעו לנשיכה.

מנעו זאת בכך שתבקשו רשות. לטפו במנות של שלוש שניות, ואז הרימו את היד וחכו. אם הוא נצמד, נוגח בראשו ביד או דוחף אתכם — זה כן. אם הוא קופא, בוהה ביד או שהעור שלו מרטיט — זה לא. שלוש ליטופים קצרים והפסקה עדיפים תמיד על ליטוף ארוך ומפוזר.

דבר אחרון: לחישה אינה תוקפנות. זו בקשה למרחק, והחתול שלוחש הוא החתול שמעדיף לא להילחם. תנו לו את המרחק שביקש, ובדרך כלל שום דבר לא יסלים. דווקא החתול שמפסיק לבקש הוא זה שצריך להדאיג — כפוף, דומם, שפמים לאחור, ומגיב בנשיכה פתאומית למגע. לרוב זה כאב, וכאב הוא ביקור אצל וטרינר, לא בעיית אילוף.