ריאקטיביות ברצועה: זה פחד, לא קרב

כלב שמזנק, נובח ונושך אוויר בקצה הרצועה נראה ככלב שמחפש קרב. רובם רוצים בדיוק את ההפך. ריאקטיביות ברצועה היא בדרך כלל פחד או תסכול, לא תוקפנות: הכלב זיהה משהו שמדאיג אותו, הוא קשור לחבל, הוא לא יכול לעשות את הדבר ההגיוני וללכת — אז הוא עושה את הדבר האחר, וגורם לדבר המפחיד ללכת במקומו. וזה עובד בכל פעם. הכלב השני תמיד מתרחק בסוף. מה שיש לכם הוא התנהגות שמתאמנת ומשולמת בכל טיול, יום אחרי יום.

מרחק הוא כל ארגז הכלים. הוא התרופה וגם המינון. המספר שחשוב הוא סף התגובה של הכלב: המרחק שבו הוא עדיין רואה את הכלב האחר וגם אוכל, גם שומע אתכם, גם נושם רגיל. מעבר לקו הזה הוא לא לומד שום דבר, הוא רק מתאמן. המדד האמין בעולם הוא אוכל. כלב שלא לוקח את פיסת העוף שהוא היה שודד אתכם בשבילה בבית — נמצא מעל הסף, נקודה. תיסוגו אחורה עד שהוא אוכל.

המשחק שמתחילים בו היום נקרא “תסתכל על זה”. עמדו במקום שבו הוא רואה את הגירוי ועדיין אוכל — אצל כלבים רבים זה 30 עד 40 מטר בהתחלה, וכן, אולי זה אומר לעבוד מהפינה הרחוקה של החניון. תנו לו להסתכל. אל תבקשו קשר עין, אל תמתחו את הרצועה. ברגע שהוא מביט בכלב האחר, אמרו “יפה” והאכילו לצידכם. הוא מסתכל, אתם מסמנים, אתם משלמים. עשר עד חמש עשרה חזרות, ואז הולכים משם — לפני שהוא נשבר. חמש דקות הן אימון שלם.

אתם עושים שני דברים בבת אחת: מלמדים אותו שכלבים אחרים מנבאים עוף, ומלמדים אותו שאחרי המבט, המהלך ההגיוני הוא לחזור אליכם. כשהוא מתחיל לפנות אליכם מיוזמתו תוך כשתי שניות מרגע הזיהוי, אפשר לצמצם את המרחק — במטר או שניים בכל אימון. לא בעשרה.

מה שאסור בשום אופן הוא הצפה. לגרור אותו אל הכלב השני כדי ש”יגיד שלום ויתגבר”, לעמוד בפארק הומה עד שיירגע, לתת לשני כלבים ברצועה “לסדר את זה ביניהם” — כל אלה מלמדים בדיוק את אותו הלקח: הדבר המפחיד מתקרב לא משנה מה אעשה. הצפה לא בונה סובלנות, היא בונה פאניקה, וכלבים בפאניקה נושכים. מאותה סיבה, אל תיתנו לאף אחד למכור לכם קולר דוקרני או חשמלי. שילוב של כאב עם המראה של כלב אחר מלמד את הכלב שכלבים אחרים כואבים — בדיוק האמונה שאתם מנסים לפרק.

אמנו פניית פרסה לשעת חירום ברחוב ריק: אומרים “בוא נלך”, מסתובבים, רצים שלושה צעדים, משלמים. עשרים חזרות כשלא קורה כלום, כדי שזה יעבוד כשמשהו כן קורה. ואז נהלו את הטיולים כמו נהג: שעות שקטות, רחובות רחבים, חצייה מוקדמת, מכונית חונה בינכם לבין הגירוי. ביום גרוע — ותרו על הטיול לגמרי ועשו משחקי ריח במסדרון. טיול שהוחמץ מעולם לא הזיק לכלב; טיול גרוע יכול לעלות לכם שבועיים.

הביאו עזרה מוקדם אם הייתה נשיכה, פציעה, הפניית תוקפנות אליכם או אל חיה אחרת בבית, או אם שישה עד שמונה שבועות של עבודה כנה לא הניבו כלום. חפשו איש מקצוע מוסמך שעובד ללא כוח, ושאלו שאלה אחת לפני שאתם קובעים: מה תעשה כשהכלב שלי יזנק? אם התשובה כוללת “תיקון”, המשיכו לחפש. קבעו גם בדיקה וטרינרית — כאב משיניים, מפרקים או בטן מוריד לכלב את הסובלנות לכל דבר, והווטרינר שלכם הוא מי שישקול אם משהו מעבר לאימון שייך לתוכנית.