קפיצות ונביחות לתשומת לב: הפתרון

קפיצה על אנשים ונביחת דרישה הן אותה בעיה בשני לבושים. בשתיהן הכלב עושה משהו רועש, ובשתיהן אדם עושה משהו בחזרה. קשר עין הוא תגובה. “רד!” הוא תגובה. דחיפה של הכלב מטה בשתי ידיים היא תגובה — ולכלב שרצה מגע, תגובה די משביעת רצון. תשומת לב היא המטבע כאן, ואתם משלמים בה מבלי לשים לב.

ענישה לא פותרת אף אחת מהן, כי היא אף פעם לא עונה על השאלה היחידה שהכלב באמת שואל: אז מה כן? אז תענו לו. למדו התנהגות בלתי־מתיישבת — כזאת שאי אפשר לעשות במקביל. כלב עם ארבע רגליים על הרצפה לא יכול לקפוץ. כלב שמחזיק צעצוע, או שוכב על מזרן ליד הדלת, לא יכול לנבוח על הפעמון. בחרו את החלופה ושלמו עליה הרבה יותר טוב משאי פעם שילמתם על הקפיצה.

תרגיל הקפיצות, היום, בפתח הבית שלכם. תיכנסו. אם ארבע רגליים נשארות על הרצפה — הוא מקבל הכול: את הקול שלכם, את הידיים, ואוכל שמפוזר על הרצפה בין כפות הידיים הקדמיות שלו, כדי שהאף ירד ויישאר למטה. אם הרגליים עולות — אתם לא אומרים כלום. מזדקפים, משלבים ידיים, מסובבים את הפנים ואת הגוף, וסופרים שלוש שניות. ואז חוזרים ומנסים שוב. עשר חזרות, פעמיים ביום.

כל בני הבית חייבים לעשות את זה, וגם כל אורח — וכאן בדיוק הכול מתמוטט. אם תשעה אנשים מתעלמים מהקפיצה ואורח אחד מרוצה מגרד לו את האוזניים באוויר, לא ביטלתם את ההתנהגות — העברתם אותה ללוח החיזוקים החזק ביותר שמדע ההתנהגות מכיר. קבלו אורחים בשער, הסבירו את הכלל לפני שאתם פותחים את הדלת, ותנו להם את הפינוקים.

עכשיו התכוננו להתפרצות הכיבוי. במשך שלושה עד חמישה ימים זה יחמיר: הקפיצות חזקות יותר, הנביחות רמות יותר, ארוכות יותר, נחרצות יותר. זה לא כישלון של התוכנית. זה כלב שמתאמץ יותר במשהו שתמיד עבד, וזאת ההוכחה הברורה ביותר שסוף סוף הפסקתם לשלם. המלכודת היא שיום שלישי הוא בדיוק היום שבו רוב האנשים נשברים — וכניעה בשיא קונה את הגרסה הכי גדולה של ההתנהגות. תחזיקו, וצפו לירידה אמיתית סביב היום העשירי עד הארבעה עשר.

אבל לא כל נביחה קשורה אליכם, והתעלמות משאר הסוגים היא גם חסרת תועלת וגם אכזרית. נביחת אזעקה בחלון או בדלת עוסקת במה שהוא רואה ושומע: הדביקו מדבקת חלון על החלק התחתון של הזכוכית, השאירו רדיו פועל, ובמקום לצעוק — הריצו שגרה: אחרי שלוש נביחות אומרים “תודה” ומפזרים אוכל הרחק מהחלון. נביחת שעמום, המונוטונית והשטוחה של ארבע אחר הצהריים, היא סימפטום של כלב לא מועסק; טיול רחרוח של עשרים דקות ופאזל אוכל יעשו יותר מכל פקודה.

ונביחה שמתחילה תוך דקות מרגע היציאה שלכם ולא נפסקת היא מצוקה, לא חוסר נימוס. התעלמות מחמירה אותה. גם קולר נגד נביחות — תמיד. צלמו את הכלב כשאתם יוצאים, ואם הוא בפאניקה, פנו לאיש מקצוע מוסמך בהתנהגות ודברו עם הווטרינר שלכם; יש דברים שעוזרים, והווטרינר הוא זה ששוקל אותם עבור הכלב שלכם. שינוי פתאומי בכלב בוגר ושקט מצדיק גם הוא בדיקה וטרינרית. כאב נובח.